ביום חמישי האחרון הגעתי לביה"ס נועם נריה לקחת את בני אחה"צ, אולם כשננס לאוטו החל בוכה. מה קרה? שאלתי. גנבו את הכדור החדש שסבתא קנתה לי. מי מתי? ילדים ערבים עברו ליד גדר ביה"ס, וחטפו את הכדור שהתגלגל מחוץ לגדר. לאן הם ברחו? לכיוון הישיבה התיכונית, ואולי גן גנדי- הוא ענה.
נכנס לאוטו יחד עם 2 חבריו, טרמפיסט בגיל תיכון והתינוקת ברכב, התקדמנו לישיבה התיכונית. בברור קצר עם ילדים ששההו בחוץ, אכן היתה קבוצת נערים ערבים, שהרב מימון גרש. חיפשתי ושאלתי, צלצלתי לרב מימון, אכן הוא ראה מהחלון קבוצת ערבים שהפריעו לו ללמד, והוא גרש אותם. חזרתי לרכב, וחשבתי לעצמי, כדאי לפחות לנסות לחפש כדי להראות לילד שמנסים לחפש, "ועושים הכל" במקרה כזה.חזרתי לאוטו, עשינו סיבוב, חזרה לכיוון טלרד, השכונות בכיוון תחנה מרכזית וחזרה כמה רחובות מקבילים לגן גנדי. לפתע הבחנתי בקבוצת נערים המחזיקים כדור, ובני צעק לי- זה הם! עצרתי את האוטו, ורצתי לעבר הבחור הגבוה (בערך בגובה שלי) שהחזיק בגבוה כדור. זיהיתי שזה הכדור של בני, וצעקתי לעברו- תגיד לי מה כתוב על הכדור?? (היה גם שם) הוא החל לרוץ ולברוח ממני עם הכדור. רדפתי אחריו בין החצרות, וצעקתי לעברו- גנב ! מוג לב ! פחדן ! וכו'. ראיתי איך הצעקות הללו פשוט השפילו אותו, וכל ילדי השכונה יצאו לצפות מופתעים מהמחזה. לאחר שאיבדתי אותו, יצאה לעברי אשה אתיופית ושאלה אם אני מחפש כדור. הוא זרק אותו לכיוון המכונית על הרצפה.
חזרתי עם כדור, ובני חזר עם לקח- אסור להיכנע לטרור ! וגם יש סייעתא דשמיא!
אני רוצה להוסיף, כי בעבר היו מספר התנקלויות של ערבים בסביבת ביה"ס והישיבה התיכונית. אסור לשתוק, וב"ה יש סייעתא דשמייא.
[מקרה אמיתי שקרה - השם שמור במערכת]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה